אהבה וחסד יכל להיות סרט טוב, לו רק היה סדר בתסריט.
ההנחה הבסיסית של הסרט, שבשונה מביוגרפיות רבות אחרות, היא שהקהל מכיר היטב את הביצ' בויז. שהוא יודע מי הם חברי הלהקה, מה היחסים בניהם ואיזה להיטים הגיעו באיזה שלב, ולכן הוא יכול להתחיל מהאמצע. דהיינו חלקו של "אהבה וחסד" שמתרחש בשנות ה-60 מגיע בלי הקדמה, ועבור מי שהגיע מבלי להכין שיעורי בית, צפויים לא מעט רגעים של בלבול.
במקביל, הסרט מספר גם בריאן ווילסון המבוגר, שחי בתחילת שנות ה-2000 ועל יחסיו עם הרופא שלו והבחורה איתו הוא יוצא. החלק הזה, מבחינה עלילתית יותר ברור, בעיקר הודות לאליזבת בנקס, אך יותר מכך בזכות פול ג'יאמטי, שנותן הופעה מצויינת בדמות הנבל המרושע עם פאה מוזרה. שני השחקנים הללו, שניצבים משני צידי המתרס מקפידים להזכיר לנו מי נמצא באיזה צד והופכים את החלק הזה לברור יותר.
לכאורה, היה ניתן לצפות שבין שני החלקים הללו יהיה קשר חזק שיסביר איך מההצלחה בשנות ה-60, הגיעה ההדרדרות עד להווה, אבל לא כך הדבר. בשנות ה-60 יש אנקדות היסטוריות נחמדות בשביל המעריצים, ובשנות ה-2000 ישנה עלילה עבור פשוטי העם. כך שלמרות שיש לנו שני בריאנים ווילסונים טובים ואמינים למדי, חוסר התיאום בין החלקים יצר אצלי דיסאוננס עצום בעודי מנסה לחבר בין שני קצוות הסרט לכדי יצירה אחת.
כך שבשורה התחתונה, "אהבה וחסד" הוא לא סרט רע, הוא פשוט לא בנוי טוב. אני בטוח שלבריאן ווילסון יש סיפור חיים מאוד מעניין, ושהסרט כולל אחלה שחקנים בשביל לעשות ביוגרפיה מוזיקלית טובה, אבל חוסר היכולת לבחור באיזה נקודת זמן להתמקד (או לפחות להסביר מה הקשר בינהן), לטעמי, לא מאפשר לסרט להתעלות מעל לדרגת הבניוני.
ציון: 5.5/10
מסך גדול - מילים קטנות 