משימה בלתי אפשרית 5 הוא עוד סרט אקשן סטנדרטי ונחמד, אך ללא ייחוד.
למעשה, הסצנה שקודמת לכתוביות הפתיחה מתארת בצורה רבה את אופיו של הסרט: הצוות נתקע במבוי סתום, טום קרוז מגיע משום מקום, ומבצע פעלול אקשן שמצולם היטב בשביל להציל את המצב. עלילה עמוקה כמובן שאין.
לסרט הגעתי מבלי שראיתי אף אחד מארבעת סרטי משימה בלתי אפשרית הקודמים, ולכן אינני יכול יכול להגיד מה הרמה שלו ביחס לשאר הפרנצ'ייז. אני כן יכול להגיד שהחסרון בידע מוקדם לא הורגש, לטובה או לרעה (איך אנחנו מגיעים לסרט חמישי שבו מצילים את העולם ללא משקעים מהסרטים הקודמים?!).
את הסרט ניתן לחלק לשני חלקים – סצנות האקשן, וכל השאר. סצנות האקשן מתקיימות בנקודות מגוונות, מעניינות ומותחות, החל מקרבות פנים אל פנים, דרך מרדפי מכוניות ועד פריצה לכספת עם מנגנון אבטחה שהביטוי "לא מציאותי" יהיה מחמאה עבורו. הן מבויימות היטב ובהחלט שוות את המסך הגדול.
הבעיה שבין הסצנות הללו יש עלילה, או יותר נכון יש מחסור בעלילה. לכאורה יש הסבר מדוע הגיבוים עוברים מנקודה א' ל-ב' על הגלובוס, אבל ההסבר למה דברים קורים בצורה הזו, ולא בשום צורה אחרת, פשוטה והגיונית יותר, קלוש למדי. כנראה פשוט כי זה לא מסדר לנו סצנות אקשן.
לכן גם הדמויות לא מצליחות לשמור על ייחוד, וכשאני מנסה להזכר בהם אני נזכר רק בטום קרוז, הבחורה, הבחור שטוב במחשבים, הבחור השני, הוקאיי, הרעים והפוליטקאים הזקנים. כלומר, מדובר בדמויות כל כך לא מעניינות כך שאפילו סטריאוטיפים קשה לי להדביק להן, ובטח שלא לדבר על לזכור את השמות של כולם.
לסיכום, משימה בלתי אפשרית 5 הוא סרט עם כמה סצנות אקשן מרהיבות. חבל רק שאי אפשר למלא באקשן הזה לבדו את כל השעתיים וצריך היה להכניס גם דיבורים באמצע.
ציון: 6.5/10
מסך גדול - מילים קטנות 
פינגבק: סיכום תחזיות השנה שעברה | מסך גדול – מילים קטנות