הגיבורים של בוסטון הוא בדיוק מה שהוא נשמע – דרמת פטריוטיזם אמריקאית מכף רגל ועד ראש.
הסרט לא פותח בצורה טובה את המרתון אל הדמעות. על אף שכולם יודעים כי הסרט הולך להתעסק בפיגועים שהרעידו את בוסטון כל השליש הראשון מתעסק בשעות שלפני האירוע. תוך כדי צילום נוראי שכולל מצלמה על פרקינסון הוא מראה לנו סיפורים של אין ספור דמויות מבלי להסביר לנו מי הן או איך הן ישתלבו בסיפור, פרט אולי לאחים המפגעים. יותר מכולם מעצבן סיפורו של גיבור הסרט שמשחק מארק וולברג שאינו בכלל דמות אמיתית אלךא אסופת סיפורים שחיברו יחדיו – והדבר מורגש.
אבל ברגע שהפיצוצים המיוחלים מגיעים סוף סוף הסרט מתחיל להכנס לקצב. כמו במרתון צריך לדעת לחלק כוחות ובשלב הזה המתרחש על המסך עובר לקצב גבוה ושולח לזירה שחקנים ותיקים ונהדרים כמו קווין בייקון, ג'ון גודמן וג'יי קיי סימונס. משם כל העסק רק משתפר, כאשר הרגשנות מפנה את מקומה למתח ונחישות והסרט מפסיק לבזבז זמן בסיפורים חסרי פואנטה.
זהו השלב בו הסרט מנסה להדביק פערים, אך הוא מתקשה לשמור על הקצב לאורך זמן לאור העובדה שהמרדף אחרי המחבלים לא היה עד כדי כך מרגש. אך הוא עומד במשימה בכבוד ובסופו של דבר, בקו הסיום הוא נותן את כל מה שיש לו, ובשילוב קטעים דוקומנטריים מסיים את המירוץ בכבוד.
לכן, כשבוחנים את התוצאה הסופית רואים שהגיבורים של בוסטון הוא לא סרט רע. הוא מתמודד יפה מאוד עם האתגר של עשיית סרט המבוסס על אירוע שהתקיים לפני פחות מ-4 שנים, ועדיין זה לא ממש מספיק. כי הגיבורים של בוסטון לא מנסים אפילו לצאת מהקלישאה האמריקאית, לפיה בסופו אנחנו נחשוק שיניים נזיל דמעה אל מול הדגל ונתגבר יחדיו על הטרור In order to make America great again.
ציון: 6.5/10
מסך גדול - מילים קטנות 