נראה שהאוסקר היה המטרה של משחק החיקוי עוד מהרגע הראשון. ככה זה כשעושים דרמה תקופתית בכיכובו של אדם יוצא דופן. אבל לצערי מדובר בסרט שאולי מרשים את האקדמיה, אבל בי הוא לא הצליח לגעת.
הסרט עצמו מתמקד בשני אספקטים של אלן טיורינג: נטיותיו המיניות והתמודדותו מול האנגימה. לצורך כך גויס בנדיקט קמברבאץ' הידוע כבעל יכולת לשחק גאונים בריטיים מוזרים.
קמברבאץ' אולי הצטיין כשרלוק, אבל כטיורינג הוא די פרווה. הוא לא מצליח להציג את גאוניתו של טיורינג מצד אחד או את קשייו בהתמודדות עם החברה מצד שני והעמדתו לאוסקר תמוהה. אמנם סיפור ההומוסקסואליות עצוב וכואב, אך אצלי הוא בעיקר עורר את התחושה של "טוב ש-60 שנה אחרי אנחנו חיים בחברה מתוקנת". יחד עם זאת, יש לציין את הסרט לטובה שבחר לתת לנושא במה מרכזית, במיוחד לאחר שלא עשה זאת באף אחד מהטריילרים.
טיורינג גם מוצג כסוציופת שפתר את הבעיה לבדו. עובדה היסטורית לא נכונה, גם אם חלקו בעבודה היה מאוד מרכזי. בנוסף, גישתו לעבודה ולעמיתיו מאוד לא מציאותית בהתחשב בכך שמתמטיקאים בדרך כלל כן נוטים להבין זה את זה ולשמוח שיש להם את מי לשתף במחשבותיהם ופחות לפתור אנשים אחרים בטענה "אתם לא תבינו".
גם מבחינות אחרות הסרט סובל מבעיות ואי דיוקים. עבורי בלטו במיוחד כמה אי נכונות מתמטיות ופיזקליות בהתמודדות עם האניגמה, אבל גם הדרך בה מוצגים שחקני המשנה צרמה לי במיוחד. נדמה שכלל השחקנים הללו נמצאים שם לקישוט בלבד ונראים ומתנהגים כאנשים נורמליים. אמנם טיורינג כנראה היה המוזר שבחבורה, אבל מניסיוני האישי, לא קיים מתמטיקאי רציני שלא היה בעל "סריטה" כזאת או אחרת.
לסיכום, מדובר בסרט אוסקר קלאסי – דרמה מבוססת סיפור אמיתי, שבדומה לסרטים ביוגרפיים אחרים, כושלת בתיאור מציאותי של עולם הבעיה והסיפור. עבורי הכשלים הללו צרמו מאוד והשיחה של אחרי הסרט התרכזה סביב המילים "כן, אבל…".
ציון : 7/10
מסך גדול - מילים קטנות 
פינגבק: יש למה לצפות | מסך גדול – מילים קטנות
פינגבק: סיכום תחזיות השנה שעברה | מסך גדול – מילים קטנות