וונדר וומן הוא סרט אקשן טוב מאוד אבל לא מחדש עלילתית.
כשאני אומר לא מחדש כוונתי היא מבחינת עלילה, כי ישנם האמריקאים הטובים וישנם הגרמנים הרעים וברור מאוד מי באיזה צד. ההבדל היחיד הוא שהפעם אנחנו צופים במלחמת העולם הראשונה ולא במאבק בנאצים במלחמת העולם השניה. לתוך כל הסיפור נכנס החידוש היחסי של גיבורת על ראשית (היא לא הראשונה, לפניה היתה את catwoman) בנקודה מעניינת בהיסטוריה, שכן זהו זמן שלנשים בו עוד לא היתה זכות הצבעה. ההשתלבות בנקודה הספציפית הזאת מתאימה מאוד כאשר וונדר וומן מייצגת אישה עצמאית וחזקה שנאבקת על ערכיה ולא צריכה שינהלו אותה.
גל גדות, בתפקיד דיאנה פרינס לא רק שמביאה גאווה ישראלית אלא גם עושה עבודה יוצאת מן הכלל. המבטא הים תיכוני שלה לא מפריע ואפילו משתלב טוב עם סיפור הרקע של הדמות. מעבר לכך היא מצליחה להביע את מגווון הרגשות של הדמות, במיוחד את האמפתיה לסבל המתרחש מסביב, וחוסר הבנתה של העולם "המודרני" משעשע ומזכיר את דראקס משומרי הגלקסיה. אך עם כל הכבוד לדרמה מעל הכל ישנו האקשן.
סצנות האקשן הן כוחו העיקרי של הסרט. אין הרבה מהן אך כל אחת מציגה קרב שונה בסגנון אחר ולכן הן נשארות מרשימות ולא משעממות. בנוסף הן פשוט עשויות טוב, ובכמה מהן, שמשלבות מעברים מהילוך מהיר לאיטי ובחזרה מצאתי את עצמי נשאר בפה פעור. כאן רואים שזאק סניידר, שהשתלב כיועץ אומנותי, תרם על בסיס נסיונו ב-300.
לסיכום, עם כל הכבוד לזווית הנשית בסרט, לפני ומאחורי המצלמה (בוים ע"י פאטי ג'נקינס), וונדר וומן הוא עדיין לא סרט גיבורי על מחדש, כאשר מבחינות רבות הוא מזכיר סרטים אחרים שכבר הופיעו על המסך. מה שכן, כל המרכיבים השחוקים לכאורה בסרט עשויים היטב, מה שהופך אותו לטוב ומהנה לצפייה. אולי בעוד 20 שנה כבר לא יתרגשו כל כך מגיברת על ראשונה אלא מאיכותיו האחרות של הסרט, אבל עד אז ברוכה הבאה וונדר וומן ל-2017.
ציון: 8/10
מסך גדול - מילים קטנות 