איילים הוא לא סרט קל לצפייה. לא רק בגלל העובדה שהוא סרט מדכא, אלא גם בגלל שהוא סרט אירופאי- אמנותי.
אמנם אינני מומחה גדול לסרטי היבשת הישנה, אבל הקצב של הסרט, האיטי והמהורהר, שאינו מלווה בדיבורים רבים, שונה לגמרי מהעלילות הסדורות וההסברים התכופים אודות המתרחש שאנו רגילים לקבל בסרטים תוצרת הוליווד. יחד עם העובדה שעל המסך מופיעות כבשים לא פחות זמן מבני אדם (וגם זוכות לקרדיטים בכתוביות הסיום), אין לי ספק שמי שלא בא מוכן לסגנון האמנותי הזה, יתהה למה הוא צופה במגדלי כבשים באיסלנד.
מצד שני, דווקא בדממה האנושית נבחנים השחקנים, וצמד הקשישים האיסלנדיים, סיגוריונסון ויוליוסון, עושה את העבודה. כי לא רק שהשניים מצליחים להביא למסך הגדול קשר מורכב ומעניין בין שני אחים, הם גם מצליחים (בעיקר סיגוריונסן, המשחק את התפקיד הראשי) לבנות משולש אהבה אילם יחד עם הכבשים אותן המגדלים. כך, שבתור מי שגדל בבית בו גידול בעלי חיים היה יותר מפרנסה, אלא גם דרך חיים, אני לא יכול שלא להעריך את ההופעה האנושית הנהדרת.
לכן הסרט פחות מתעסק בסיפור המתקדם לאיטו ברקע (בגדול מחלת כבשים קטלנית מכה בעמק הנידח והחוואים צריכים להחליט איך להגיב), ובמקום זה מפנה את אור הזרקורים דווקא על האווירה העייפה והקודרת. התוצאה היא שוטים ארוכים המלווים במוזיקת רקע נוגה המשאירים לקהל הרבה זמן להתעסק במחשבותיו הוא אודות המתרחש.
כך שבסופו של דבר "איילים" הוא לטעמי הייצוג הטוב ביותר שנתקלתי בו לביטוי "אדמה קשה יוצרת אנשים קשים", וייצוג כל כך מדויק ראוי רק למחמאות. אך המחיר ששולם תמורת הדיוק הזה אינו זול, מה שאומר שמי שאינו רגיל לסגנון הקולנועי-האמנותי-אירופאי בו מצולם הסרט ייאבד את עצמו מהר מאוד בחוסר ההסברים.
ציון: 7/10
מסך גדול - מילים קטנות 