כל הזמן שבעולם הצליח לעשות את מה שסרטים רבים אחרים נכשלו בו – להיות רומנטי ומרגש למשך שעה, רק חבל שבשעה השניה הוא נחלש בהדרגה.
הסיבה המרכזית שבגללה הסרט הצליח לגעת בי היא העובדה שהוא עובד אחרת. יש בו מסע בזמן, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא טים, והסיבות שבגללן הוא נוסע בזמן.
בהתחלה זה בגלל אהבה, וכנראה שסרטים הוליוודים רבים היו הופכים את השעה הזאת לקומדיה רומנטית של שעתיים או 10 עונות (מצויינות יש לציין) של 'חברים'. אבל לא כאן, כל סיפור ה-boy meets girl נדחס היטב, כך שאנחנו זוכים לקבל רק את החלקים החמודים והמשעשעים שלו, בלי כל המריבות. למרות כל הקיץ' אני אגיד שזו כנראה השעה הטובה של הסרט, שבה החיוך נשאר דבוק לי לפרצוף ורק חיפשתי את מי לחבק.
כנראה שהייתי רוצה לחבק את אחת הבחורות שבסרט, שבניגוד לטים, ה"ג'ינג'י טוב ירושלים", מחזיקות בתעודת פסיכיות חיננית. לא מדובר בטירוף מוחלט, אבל כן קיים זיק בעיניים שמזכיר שהחיים הם לונה-פארק אחד גדול. למעשה גם כשיש "רוע" בסיפור הוא קורה מחוץ לגבולות המסך כך שזה לא מפריע לאווירה הקלילה של הסרט, אווירה שנקבעת לפי כמה כיף הדמויות בוחרות לעשות עכשיו.
לכן השעה השנייה, שכבר עוסקת במשפחה, ובמיוחד ביחסיו של טים עם אביו, נוסע בזמן בעצמו, היא נפילה גדולה. מצד אחד הדמויות הן אותן דמויות אבל הקלילות נאבדת לטובת שיחות פילוסופיות על מהות החיים והחשיבות של הקשר עם הסובבים אותנו. זה לא שהחלק הזה היה רע במיוחד, הוא פשוט היה איטי וקלישאתי כל כך שהתחלתי לפהק.
לסיכום, ציניקנים קשי לבב ישמיעו לאורך כל הזמן שבעולם צקצוק מתמשך כי הוא לא מתעסקבהרבה מאוד דברים. אולם אלה שיש בהם מקום לקצת תמימות וצחוק, יצליחו להתענג על לא מעט חלקים מהסרט החמוד הזה שרק רוצה להעלות לכם חיוך על השפתיים.
ציון: 8/10 מפתיע
מסך גדול - מילים קטנות 
פינגבק: סרטים ליום כיפור (או סתם המלצות כלליות) | מסך גדול – מילים קטנות