מוזר להגיד שלקונג: אי הגולגולת היה פוטנציאל, אבל לשם שינוי באמת היה לסרט אחד כזה והוא לא נוצל כראוי.
אנחנו מתקרבים לסמן ה-100 שנים מאז שיצא הסרט המקורי על הקוף עצום המימדים ונראה שדבר לא השתנה מאז – יש קוף, הוא מאוד גדול ובני האדם מחליטים שזה חכם להילחם בו. עדיף בדרך בה אפשר יהיה להתפאר בשלל האפקטים של התקופה.
אז גם הפעם יש קוף, אמנם אין את האמפייר סטייט אבל אני מניח שזה קשור לעובדה שקונג כבר בגודל של הבניין. לכן, במקום זאת הוא נלחם (בתלת מימד כמובן) בכל מיני מפלצות אחרות הגדולות כמעט כמוהו ועל הדרך מפיל מסוקים שמציקים לו. זה מתחיל טוב, זה מרשים בהתחלה, אבל בשלב מסוים באמצע זה כבר די ממצה את עצמו, כצפוי יש לומר, כי כולנו כבר מכירים את קונג, והאפקטים, למרות שהם עשויים היטב, לא מביאים שום דבר חדש למסך.
אך לא מכך מגיע הפספוס, כי כאמור לאורך כמעט 100 שנים סרטי הסדרה תמיד התבססו על אפקטים. הפספוס כואב לאור העובדה שלשם שינוי לסרט היתה את האפשרות להביא משהו חדש ולהיות טוב גם מבחינת משחק ועלילה. כל אחד מהשחקנים בקאסט יותר מוכר ומפורסם מחברו והרשימה כוללת בין השאר את ג'ון גודמן, ברי לארסון (שזכתה באוסקר על חדר רק לפני שנה) וסמואל ל. ג'קסון. אבל, למרבה הצער, כל אחת ואחת מהדמויות שעל המסך היא שבלונה קלישאתית עד כדי כך שהרגעים שבהם קונג דופק על חזהו נראים כמו משחק אופי משובח.
לסיכום, קונג הוא סרט אפקטים שמתחיל טוב ונחלש מהר מאוד כאשר שום דבר לא משתנה לאחר החצי שעה הראשונה. זה חבל, כי השינוי במיקום ובעלילה הקלאסית יכל לתת לכל המתרחש סביב הקוף הענק את הפוטנציאל להיות סרט באמת טוב ולא אחד שמתחיל לשעמם באמצע. פוטנציאל שלא מומש.
ציון: 5/10
מסך גדול - מילים קטנות 